לעזור לחלשים, לא למתחלשים

יש לא מעט אנשים בארץ שהתייחסו בזלזול להפגנות הענק שהתקיימו במהלך הקיץ. אחת הטענות העיקריות שהעלו אנשים אלו כלפי המפגינים היא שניסו לתפוס טרמפ על גבם של האוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית. שהשימוש במושג "צדק חברתי" התייחס בעיקר לתביעות להקל על מעמד הביניים, ומצבן של האוכלוסיות בתחתית החברה הישראלית לא כל כך עניין את מאות אלפי המפגינים.

אך בסופו של דבר, זה לא כל כך משנה אם מפגינים אלו באמת רצו לעזור לשכבות החלשות או לא. המציאות היא שאחוז די גבוה של המשפחות בארץ אינם מצליחות לקיים את עצמן מבחינה כלכלית, ומשפחות אלו זקוקות לעזרה מהממשלה ומעמותות פרטיות. וככל שמתעמקים הפערים בחברה הישראלית, אחוז זה הולך וגדל.

אך אם אנחנו רוצים בכנות לסגור את הפערים האלו, חשוב שעזרה ממשלתית תנתן רק לחלשים במדינת ישראל ולא למתחלשים.

במונח מתחלשים אני מתכוון לכל האנשים שלא משתדלים לקיים את עצמם מבחינה כלכלית ובמקום זה סומכים על תמיכות ממשלתיות – אנשים שמסוגלים להתפרנס בכבוד אך מעדיפים לא לעשות כן. המתחלשים הם בעצם אנשים שמנצלים לרעה את המושג "מדינת רווחה".

יש לא מעט אנשים במדינה שבאמת זקוקים לעזרה ותמיכה – קשישים, משפחות חד-הוריות, אנשים הסובלים מנכות פיזית, ואנשים שסובלים מנכות נפשית. כל גידול באוכלוסיית המתחלשים פוגע ביכולת שלנו לעזור לאנשים שבאמת זקוקים לעזרה.

אפשר למצוא מתחלשים בתוך כל קבוצות האוכלוסיה בארץ. אך יש קבוצה אחת גדולה של מתחלשים שאפשר לזהות בקלות. מדובר בגברים חרדים המסוגלים לעבוד כמו כולם אך מעדיפים להיות "אברכים" בכוללים ולחיות על חשבון הציבור.

אם מסתכלים על סה"כ הכסף שמשלמת המדינה לאברכים אלו בצורת קצבאות, לא מדובר בסכומים אסטרונומיים. אך קצבאות אלו הן רק קצה הקרחון. החלטת אנשים אלו להצטרף לאוכלוסיית המתחלשים (במקום לעבוד) מזכה אותם בכל מיני הנחות, לדוגמא, הנחות משמעותיות בתשלום ארנונה ופטור ממס הכנסה. כך שהמחיר האמיתי שמשלמת המדינה הרבה יותר גבוה מהקצבאות המשולמות לאברכים אלו.

מדובר באנשים שמתגאים בכך שהם מסתפקים במועט ולא דורשים לחיות ברמה הכלכלית של רוב תושבי ישראל. זה אמנם נכון בהקשר של הצריכה הפרטית. אך כאזרחי ישראל אנחנו נהנים משרותים רבים שעלותם משולמת מהקופה הציבורית. עוד לא שמעתי אברך כזה אומר: "אנחנו מסתפקים במועט – אנחנו לא צריכים מדרכות, כבישים, בתי ספר, ושרותים רפואיים מודרניים – אלו מוצרי לוקסוס שדורשים הצפונבונים במדינת תל אביב." כל גידול באוכלוסיית המתחלשים פוגע ביכולת של המדינה לספק שרותים אלו. זה אולי דבר טוב להסתפק במועט – אך רק אחרי שתרמת את חלקך בתשלום מיסים.

הגידול באוכלוסיית המתחלשים פוגע בחברה הישראלית בשתי דרכים עיקריות.

הדרך הראשונה היא מובנת מאליה היות ומדובר בחשבון מתימטי פשוט: כל שקל שהולך לסבסד את אוכלוסיית המתחלשים, באופן ישיר או באופן עקיף, הוא שקל אחד פחות שאפשר לנצל כדי לעזור לאלו שבאמת זקוקים לעזרתנו.

הדרך השנייה היא פחות בולטת לעין אך לא פחות חשובה: הסיוע שאנחנו נותנים למתחלשים משפיע לרעה על ההתייחסות של אזרחי ישראל לתשלום מיסים.

כמו במרבית מדינות המערב, אזרחי ישראל רואים מיסים כרעה הכרחית ומחפשים כל דרך חוקית  להקטין את סה"כ המיסים שהם משלמים.

ההסתכלות הזאת מעניינית כשמשווים אותה לדרך בה מתייחסים אנשים לתרומות שהם נותנים למוסדות כמו בתי חולים, אוניברסיטאות, או עמותות שעימן הם מזדהים. בדרך כלל, אנשים מתגאים בתרומות כאלו, ואנשים שתורמים סכומים גדולים דואגים לשלטים שמזכירים את התורמים או קרובי משפחה שאת זכרונם הם רוצים להנציח.

כאשר משלמי מיסים בישראל רואים כביש מודרני, פארק יפה, או ציוד צבאי משוכלל, הם היו צריכים להתגאות ולחשוב לעצמם: "איזה יופי, אני השתתפתי בפרוייקט המרשים הזה דרך המיסים שאני משלם."

אך בפועל אנשים לא מסתכלים כך על הפרוייקטים והשרותים שהם מממנים במיסיהם. אלא אנשים רואים מיסים כסוג של עונש שצריכים לנסות להקטין כמה שיותר.

הזילות הזאת כלפי תשלום מיסים היא משותפת לכל קבוצות האוכלוסיה בארץ. מוצאים את הגישה הזאת גם בסקטור הדתי-לאומי למרות שמדובר באוכלוסיה שנוטה להדגיש יותר את הצד הציבורי של החיים ושאוהבת לראות את עצמה כאוכלוסיה יותר ערכית מקבוצות אחרות בחברה הישראלית. בבתי כנסת רבים התפתח מנהג מעניין בהקשר של קריאת מגילת אסתר: בנוסף לעשיית רעש לאחר קריאת שמו של המן (ולפעמים גם אחרי קריאת שמה של אשתו זרש), יש רבים שמקפידים לשרוק בוז כשקוראים את הפסוק "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ". אמנם מדובר בבדיחה (בדיחה לא כל כך מצחיקה אחרי 15+ שנה), אך לכל בדיחה יש גרעין של אמת.

להיות הוגן, צריכים לציין שממשלת ישראל מבזבזת את כספי משלם המיסים בכל מיני צורות. כשאזרחים רואים פוליטיקאים מבלים במלונות 5 כוכבים על חשבונם, או מגלים שמליוני שקלים ירדו לטמיון כתוצאה מהחלטות טפשיות של עובדי ציבור שאינם כשירים לתפקידיהם – זה גם לא מגביר את המוטיבציה לשלם מיסים.

אך מגוון הדרכים לבזבז כספי ציבור אינו מצדיק אף אחת מדרכים אלו.

אם במקום לשאוף לשלם פחות מיסים, אזרחי ישראל היו משקיעים אנרגיה בנסיונות לכפות על הממשלה להשתמש במיסים אלו בצורה יותר יעילה והוגנת, זה היה משפר את איכות החיים של כולנו.

יש לא מעט צעדים שאנו צריכים לבצע כדי שתהיה לנו חברה צודקת יותר בארץ, אך אחד הצעדים הראשונים חייב להיות ביטול הסבסוד הישיר והעקיף של אוכלוסיית המתחלשים. הרעיון לחיות על חשבון הציבור במקום לעבוד הוא רעיון בלתי מוסרי בעליל, ואנו חייבים להפסיק להציע את האופציה הזאת כדרך חיים לגיטימית.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חרדים, עוני, צדק חברתי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s